תארו לעצמכם שאתם באמצע פעילות שגרתית ופתאום אתם מרגישים שהרצפה תחתיכם כבר לא יציבה, הרגליים לא עומדות בשיווי משקל ואתם נופלים ופוגעים עם הראש ברצפה. אתם שוכבים מבולבלים ומנסים להבין כיצד הגעתם לשם, אבל לא מבינים איך. המוח מתערער, כי לרגע אחד הייתם בשליטה ורגע אחר כך אתם מוצאים את עצמכם בסיטואציה אחרת ואינכם זוכרים איך הגעתם לשם. כנראה שאתם סובלים מפוסט טראומה.
טראומה היא אירוע, או סדרה של אירועים, שממש מטלטלים את העולם שלנו. אירוע או סדרת אירועים אלה יחוו על ידי האדם כמזיקים פיזית או רגשית, או כמסכני חיים ויהיו להן השפעות שליליות מתמשכות על תפקודינו. טראומה יכולה להשאיר אותנו ואת המוח שלנו מבולבל. אנחנו נתאמץ לעבד את העולם ולהבין מי אנחנו, איפה אנחנו, איך הגענו למצב הזה ואיך להתמודד עם מה שקרה. הטראומה עלולה להוביל למספר השלכות פסיכולוגיות, פיזיולוגיות, רגשיות ורוחניות לטווח קצר ולטווח ארוך. בפאן הקוגניטיבי (וגם בפאן הרוחני) הטראומה יכולה להשפיע על היכולת לעבד מחשבות ולשפוט בצורה נכונה את המציאות וסיטואציות בחיי היומיום ובאופן כללי, התפיסה שלנו את החברה והעולם תהיה לקויה. בפאן הרגשי לעיתים נחוש תחושות של בושה, אשמה, פחד, כעס וכאב. לעיתים תהיינה השפעות פיזיות על השרירים, המפרקים, העיכול ועל חילוף החומרים, על השינה ומעל מערכת החיסון. הטראומה גם תשפיע על מערכות היחסים שלנו עם בני הזוג, משפחה, חברים, עמיתים לעבודה ולעיתים תפגע גם באינטראקציה שלנו עם אנשים שאנחנו לא מכירים.
דוגמאות למצבים שעלולים להותיר אותנו טראומתיים הם: התעללות בילדות, הזנחה, חשיפה לאלימות, תאונות דרכים, עדות למוות או אלימות, אובדן פתאומי או טרגי של אדם אהוב, גניבה או פלישה לבית, חוויה של דיכוי, עוני, פגיעה מינית, בריונות, התעללות פיזית, חוויות טראומה קולקטיביות (למשל Covid19, אסונות טבע…) ועוד.
טראומה שהתרחשה בשלב מוקדם של החיים, טראומה התפתחותית, שלא טופלה יכולה להתבטא בדרכים רבות כמו הפרעה דו קוטבית, הפרעות אישיות (במיוחד גבוליות), ADHD , הפרעה מתריסה מתנגדת, לקויות למידה, לקויות חברתיות, התמכרויות, הפרעות אכילה, דיכאון, חרדה, הפרעת דחק פוסט טראומטית מורכבת ועוד.
לעיתים לא נזכור את האירוע שהביא אותנו לטראומה ונסבול ולא נדע למה. לעיתים יעלו לנו זכרונות טראומטיים בצורה מרומזת, באופן לא מודע ובצורה מקוטעת. הזכרונות האלה לעיתים יעלו באופן בלתי מודע וללא התראה מוקדמת ברגע שנחווה בהווה מצב שיכול להיות דומה ולהזכיר לנו את האירוע הטראומטי שנשכח. בגלל אופיים המרומז של הזכרונות, בטיפול בטראומה צריך להתמקד ולעורר את האיזורים במוח הידועים שמאחסנים זכרונות מרומזים באמצעות מוזיקה, טיפולי מוכווני גוף ושיטות הכוללות שימוש בדיבור. לאט לאט נתקדם ונוכל לטפל באירוע טראומתי עצמו, להבין מה קרה ומדוע האירוע הותיר בנו צלקת.
חלק מחוקרי הטראומה מסבירים שהמרכיב המשפיע ביותר על האדם היא לא האירוע הטראומטי עצמו, אלא איך ואיפה החוויה פוגשת את האדם וכיצד הוא מתייחס לאותה חוויה. יכול להיות ששני אנשים יחוו את אותה החוויה ולאחת החוויה תהיה טראומטית ולאחר לא.
ישנם אנשים שימזערו את הטראומה שחוו כי "ישנן צרות גדולות יותר" והחוויה שחוו אולי לא נחשבת כחמורה מספיק. אין דרך "נכונה" לאדם להיות מושפע מהטראומה. ההשלכות של הטראומה תהיינה כרוכות במגוון גורמים הקשורים זה בזה ואינם ניתנים לכימות. חשוב לזכור שהשפעות הטראומה נעות על ספקטרום רחב וישנן עוצמות שונות לטראומה, אך עם זאת - טראומה היא טראומה ויש לטפל בה.
הפרעת דחק פוסט טראומטית היא בעצם ההתנהגות בה נתנהג בחיי היומיום שלנו מול גירויים שעלולים לעורר את הטראומה.
מטרות הטיפול בטראומה:
הפחתת הסימפטומים - הפחתת תסמיני לחץ פוסט טראומה והגברת היכולת להרגיש בטוח ולתפקד.
להבין את הסבל שנגרם ולהשלים איתו כדי להתקדם קדימה בחיים אחרי האירוע.
להשיב את תחושת השמחה בחיינו.
המטרות האלו מורכבות ולוקחות זמן ואינן יעלימו את הטראומה. מטרות הטיפול הם בעיקר להביא את המטופל למצב בו הוא משלים עם מה שקרה ויכול להתקדם הלאה בחייו.