לא רק לילדים: למה גם ההורים שלנו (ואנחנו) צריכים מקום לעצמם

למרות העלייה במודעות לבריאות הנפש והנכונות של צעירים לפנות לעזרה רגשית, רבים מהמבוגרים עדיין נרתעים מהאפשרות ללכת לטיפול פסיכולוגי. מדובר בתופעה רווחת, שנובעת משילוב של גורמים חברתיים, תרבותיים ואישיים.

דור ההורים שלנו – ולעיתים גם הסבים והסבתות – גדל בתקופה שבה טיפול פסיכולוגי נחשב לטאבו. רבים מהם ספגו מסרים כמו "מי שהולך לפסיכולוג הוא משוגע" או "צריך להיות חזק ולא להתבכיין". החינוך הזה הפך את הפנייה לעזרה רגשית למשהו שקשור בבושה, חולשה או כישלון אישי. גם אם היום השיח הציבורי השתנה והגישה כלפי טיפול נעשתה פתוחה ומקבלת יותר, הרבה מבוגרים נושאים עמם את ההשפעות של העבר.

מעבר לכך, רבים התרגלו במשך השנים להתמודד לבד: להדחיק, לספוג, להמשיך הלאה. זו גישה שנראית לפעמים כמו חוסן, אבל לא פעם מדובר בכאב שהצטבר מתחת לפני השטח. התחושה היא שאין מקום או צורך "להתעסק" בזה, או שאין טעם לפתוח פצעים ישנים, במיוחד אם החיים ממשיכים לתפקד כלפי חוץ. גם הפחד מחשיפה רגשית משחק תפקיד. עבור מי שלא רגיל לדבר על רגשות, לשבת מול אדם זר ולדבר על כאב פנימי זו חוויה מאיימת למדי.

עבור הורים, במיוחד כאלה שכבר גידלו ילדים והקימו משפחה, נוסף לעיתים גם לחץ פנימי לשדר חוסן. הם מרגישים שעליהם "להיות חזקים בשביל כולם", לשדר יציבות לילדים ולנכדים, לא להכביד על הסביבה. לא פעם, אותם הורים מעדיפים לטפל בכולם חוץ מעצמם, אך שוכחים שלפעמים דווקא הדוגמה האישית שלהם, הפנייה לעזרה והיכולת להודות בקושי, הם מסר חשוב לילדים הבוגרים: שגם כמבוגרים ו/או כהורים, מותר לנו לרצות להרגיש טוב יותר.

ישנם גם מבוגרים שפשוט לא מאמינים שטיפול יכול לשנות משהו. ייתכן שניסו בעבר ולא התחברו, ייתכן שלא שמעו סביבם דוגמאות חיוביות. עבורם, זה מרגיש מיותר או אפילו חסר תועלת: "מה כבר פסיכולוג יגיד לי שאני לא יודע?". לזה מתווספים לא פעם חסמים מעשיים קושי כלכלי, בעיות ניידות, תחושת מבוכה מול בני משפחה, או חוסר היכרות עם האפשרויות הקיימות.

ולמרות שכל הסיבות הללו נשמעות טובות והגיוניות, אלה בדיוק אותו סיבות למה כדאי וחשוב ללכת לטיפול. טיפול פסיכולוגי הוא מרחב בטוח, לא שיפוטי, שמאפשר להניח לרגע את כל תפקידי החיים בצד ולהתבונן פנימה. הוא לא עוסק באשמה או ביקורת, אלא בהבנה, בקבלה, וביכולת לבנות מחדש תחושת חיות, חופש רגשי ומשמעות. עבור רבים, טיפול בגיל מבוגר הוא הזדמנות נדירה לעצור, לעבד חוויות חיים מצטברות, להחלים מפצעים ישנים ולפעמים גם פשוט לנשום. הוא מאפשר להרגיש שמגיע גם לי. מגיע לי להיות במקום שבו שואלים אותי באמת מה שלומי. מגיע לי שיקשיבו לי. מגיע לי להרגיש טוב יותר.

וחשוב להוסיף, אף פעם לא מאוחר לטפל בנפש. טיפול פסיכולוגי אינו סימן לחולשה, להיפך הוא עדות לאומץ, לרצון להרגיש טוב יותר, לקחת אחריות על החיים הרגשיים ולהשקיע בעצמך. דווקא בגיל שבו צברנו ניסיון חיים, חוויות, ולעיתים גם אובדנים או אתגרים מצטברים, יש מקום לא פחות חשוב למרחב שמאפשר להבין, לעבד, להחלים.

ככל שנמשיך לדבר על טיפול כמשהו טבעי, נורמלי ונגיש, וככל שנשמע יותר קולות של מבוגרים, כולל הורים, שבחרו לעשות את הצעד הזה – כך יתאפשר לאחרים להרשות לעצמם לנסות גם. שינוי רגשי משמעותי יכול להתרחש בכל גיל ואין באמת סיבה טובה להישאר לבד עם הכאב.