הפרעת קשב (ADD) היא הפרעה נוירו-התפתחותית המאופיינת בחוסר קשב, היפראקטיביות ואימפולסיביות. כיום היא מכונה בדרך כלל יותר כהפרעת קשב וריכוז (ADHD), תסמיניה הן חוסר קשב והן תסמינים היפראקטיביים-אימפולסיביים.
תסמינים כוללים קושי להישאר ממוקד, שכחה, חוסר ארגון ותשומת לב לקויה לפרטים. תסמינים היפראקטיביים-אימפולסיביים כוללים חוסר שקט, תסיסה, אימפולסיביות, הפרעה לזולת וקושי להמתין.
הפרעת קשב וריכוז מאובחנת בדרך כלל בילדות, אך יכולה להימשך גם בבגרות. זה יכול להשפיע על ביצועים אקדמיים ותעסוקתיים, כמו גם על יחסים חברתיים. הטיפול עשוי לכלול תרופות, טיפול התנהגותי ושינויים באורח החיים כגון פעילות גופנית ותזונה בריאה.
כיצד ניתן לטפל?
ניתן לטפל בהפרעות קשב וריכוז באמצעות שילוב של טיפול תרופתי, טיפול התנהגותי ושינויים באורח החיים. תוכנית הטיפול הספציפית תהיה תלויה בסימפטומים ובצרכים של הפרט.
להלן כמה גישות נפוצות:
טיפול תרופתי: ניתן לקבל טיפול תרופתי על מנת לשפר את הקשב ולהפחית אימפולסיביות והיפראקטיביות.
טיפול התנהגותי: זה יכול לכלול טיפול פרטני, טיפול קבוצתי או טיפול משפחתי. טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) יכול לעזור לאנשים עם ADHD ללמוד אסטרטגיות התמודדות לניהול תסמינים, לשפר מיומנויות ארגוניות ולפתח מיומנויות תקשורת וחברתיות טובות יותר.
שינויים באורח החיים: פעילות גופנית סדירה, הרגלי שינה טובים ותזונה בריאה יכולים כולם לסייע בהפחתת תסמיני ADHD. יצירת שגרה מובנית, הצבת יעדים מציאותיים ושימוש בכלים כגון לוחות שנה ותזכורות יכולים גם הם להיות מועילים.
טיפולים אלטרנטיביים: חלק מהאנשים עם הפרעת קשב וריכוז מוצאים טיפולים אלטרנטיביים כגון מדיטציית מיינדפולנס, נוירופידבק או שינויים תזונתיים מועילים, אך ישנן עדויות מדעיות מוגבלות התומכות בגישות אלו.