סמכות הורית מתייחסת לכוח ולאחריות שיש להורים על ילדיהם. היא כוללת את הזכות החוקית לקבל החלטות בנוגע לגידול, טיפול וחינוך של ילדיהם. סמכות זו ניתנת בדרך כלל על פי חוק, והיא משתנה בהתאם למדינה ולתחום השיפוט.
סמכות הורית כרוכה בקבלת החלטות במגוון רחב של נושאים, כמו היכן יתגורר הילד, איזה סוג חינוך יקבל, איזה טיפול רפואי יקבל וכיצד יגדלו. מצופה מההורים להפעיל סמכות זו לטובת ילדיהם, ויש להם חובה חוקית לדאוג לצרכי ילדיהם ולרווחתם.
עם זאת, היקף הסמכות ההורית אינו מוחלט, והיא יכולה להיות מוגבלת או להיות מעורבת על ידי המדינה אם ההורים אינם ממלאים את חובותיהם או אם מעשיהם פוגעים בטובת הילד. במקרים כאלה שירות הרווחה במדינה רשאים להתערב כדי להגן על טובת הילד, כמו הוצאת הילד מהשגחת ההורים או הטלת סנקציות משפטיות על ההורים.
סמכות הורית מההיבט הפסיכולוגי
מנקודת מבט פסיכולוגית, סמכות הורית היא היבט מכריע בהורות המשפיע על התפתחותם ורווחתם של הילדים. זה מתייחס למידת היכולת של הורים להפעיל שליטה, להציב גבולות ולאכוף כללים ביחסיהם עם ילדיהם.
סמכות הורית יעילה מאופיינת בחום, היענות, עקביות ואוטונומיה מותאמת לגיל. חום והיענות מתייחסים לתמיכה רגשית של הורים ולרגישות לצרכי ילדיהם, בעוד עקביות מתייחסת לניבוי וליציבות של הכללים וההשלכות שההורים קובעים. אוטונומיה תואמת גיל מתייחסת להענקה הדרגתית של עצמאות וכוח קבלת החלטות ככל שילדים גדלים ומתפתחים.
סמכות הורית יעילה נקשרה לתוצאות חיוביות בילדים, כולל ויסות רגשי טוב יותר, הערכה עצמית גבוהה יותר, ביצועים אקדמיים טובים יותר ופחות בעיות התנהגות. לעומת זאת, סמכות הורית לא יעילה, כמו סגנונות הורות מתירניים מדי או סמכותיים, נקשרה לתוצאות שליליות, כמו הישגים אקדמיים נמוכים יותר, סיכון מוגבר לאיבוד גבולות ובריאות נפשית ירודה יותר.
לכן, בהיבט הפסיכולוגי שמים דגש על חשיבות הסמכות ההורית בקידום התפתחות הילד הבריאה וממליצים להורים לקבוע כללים ברורים ועקביים, לספק תמיכה רגשית וחום, ולהעניק בהדרגה אוטונומיה תואמת גיל לילדיהם.