חוויות של אובדן ואבל כואבות וקשות, אך הן חלק בלתי נפרד מחיינו. אובדן אדם קרוב, מקרה של פרידה כמו גירושין או אפילו אובדן של אידיאל או תקווה כלשהי, כל אלה עשויים להותיר בנו תחושת ריקנות, עצב וכאב עמוקים. תהליך האבל והויתור על מה שאיבדנו אינו פשוט כלל. הוא עובר מספר שלבים טבעיים של הכחשה, זעם, מיקוח, דיכאון ולבסוף קבלה. חשוב לתת לעצמנו ולמשפחתנו את הזמן והמרחב להתאבל ולעבור את התהליך הזה כראוי.
בשלב ראשון, נחוש כעס, זעם וכאב עז. אלו תגובות רגשיות נפוצות למצבי אובדן ואסור להדחיק או לדכא אותן. חשוב לתת להן ביטוי בטוח ולגיטימי, תוך שמירה על המסגרת החברתית והמשפחתית.
לאחר מכן, יכול להגיע שלב של דיכאון עמוק בו אנו חשים עצב, כאב וריקנות גדולים. אלו תגובות צפויות וטבעיות שאין לנסות "להילחם" בהן, אלא לוותר להן זמן מה. עם זאת, אם הדיכאון נמשך זמן רב מדי או מוביל לרעיונות חמורים של פגיעה עצמית, חשוב לפנות לעזרה מקצועית.
לבסוף, עלינו ללמוד לקבל את האובדן ולהשלים עם העובדה שחלק מחינו השתנה לצמיתות. זוהי לא משימה קלה אך הכרחית להמשך התפקוד והחיים. נצטרך למצוא דרכים חדשות להמשיך להתקדם, לאמץ זכרונות חיוביים מהעבר ולחזור לשגרה חדשה.
לאורך כל תהליך האבלות, קבלת תמיכה חברתית וקשר עם אנשים קרובים היא חיונית להתגברות. דרך קשרים אלו אנו חשים מוכלים, מובנים ומקבלים עידוד וחיזוק לצלוח את התקופה המורכבת. המשפחה והחברים הקרובים צריכים להיות שם עבורנו, לתמוך, להקשיב וללוות במסירות.
למרות שזוהי חוויה קשה מנשוא, תהליך האבל והקבלה של האובדן הוא חלק בלתי נפרד מחיינו ויכולת ההתמודדות עמו מהווה סממן של בגרות וחוסן, אשר עשוי להוביל גם לתהליך של צמיחה מתוך הכאב.